גזר דין בתיק פל"א 10010-10-13

הנאשם הורשע לאחר שהודה בשני אישומים כדלהלן:

1. תיק 10010-10-13 הורשע הנאשם בעבירה של נהיגה בשכרות ובקלות ראש. הנאשם נהג ביום 11.10.13 בהיותו שיכור כאשר בדוגמה של אוויר נשוף נמצא ריכוז אלכוהול של 500 מק"ג בליטר אוויר שנשף, בניגוד לסעיפים, 62(3), בקשר עם סעיף 39(א), ובקשר עם סעיף 38(1) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א-1961. כן הורשע הנאשם כי נהג בקלות ראש, בניגוד לסעיף 62(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א-1961.

2. תיק 10201-05-13 הורשע הנאשם בעבירה של נהיגה בשכרות. הנאשם נהג ביום 10.5.13 בהיותו שיכור בכך שסירב לתת דגימת דם, בניגוד לסעיפים 62(3), 64ד ו-39א לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א-1961.

התביעה עותרת להשית על הנאשם עונשים של מאסר בפועל לתקופה העולה על 9 חודשים, מאסר על תנאי, פסילה מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 4 שנים וקנס כספי.

הנאשם מחזיק ברישיון נהיגה משנת 1995 ולחובתו 13 הרשעות קודמות.

לנאשם עבר פלילי כאשר לחובתו הרשעה בגין עבירה של ניסיון לתקיפה סתם ותקיפת סתם של בן הזוג.

הסנגור ציין כי עברו התעבורתי של הנאשם אינו מכביד כאשר לחובתו עבירות מסוג ברירת משפט בלבד. הסנגור המשיך וציין כי הנאשם חווה תקופה קשה כאשר התגרש, גרושתו החליטה לעבור לגן יבנה, עיר מרוחקת ממקום מגורי הנאשם (נתניה) על מנת "לטרטר" אותו. לפיכך, הנאשם פוגש את בנותיו הקטינות רק אחת לשבועיים ומצב דברים זה גורם לו תסכול, לחץ נפשי ומרירות.

עברו הפלילי, טוען הסנגור, הינו בגין אלימות כנגד גרושתו ולו היה מדובר בעבירה חמורה, היה מרצה עונש של מאסר מאחורי סורג ובריח. הנאשם כבן 37, גר יחד עם הוריו, עובד כמוכר בחנות בתל אביב ומשלם מזונות לבנותיו. לטענת הסנגור לו ייגזר על הנאשם עונש של מאסר, לא יוכל לעמוד בתשלומי המזונות ולפיכך, ולאור נסיבותיו האישיות של הנאשם, יש לחרוג ממדיניות הענישה המקובלת ולהפחית ממנה.

הסנגור המשיך וטען כי הנאשם מוכן לעבור טיפול ביחידה להתמכרויות על אף ולשיטתו, אינו סובל מבעיית התמכרות לאלכוהול. לדברי הסנגור, הנאשם אינו מוכן לבצע עונש של מאסר בדרך של עבודות שירות ומבקש לרצות עונש של"צ בימי שישי בלבד.

הנאשם ציין בפני בית המשפט כי הוא מודה בביצוע העבירה, התנצל וטען כי מדובר בטעות שלא תחזור. הנאשם ציין את מצבו הכלכלי כאשר הוא משתכר סך של 5000 ש"ח וסכום השווה למחצית ממשכורתו, הוא משלם עבור מזונות בנותיו. הנאשם ציין כי הוא אדם נורמטיבי, הוא אינו צריך לשבת מאחורי סורג ובריח ומבקש לבצע עבודות ובלבד שעבודתו לא תפגע.

דיון

במסגרת השיקולים לגזירת הדין העיקרון המנחה בענישה הוא עיקרון ההלימה, דהיינו יחס הולם בין חומרת המעשה בנסיבותיו ומידת אשמתו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו. כאשר מדיניות הענישה אמורה להעביר מסר ברור על מי שבהתנהגותו פוגע בערך החברתי שהינו בטחון הציבור וסיכון המשתמשים בדרך.

אין צורך להכביר מילים בעניין חומרת עבירת הנהיגה בשכרות וכך נקבע ברע"פ 2508/11 סמולנסקי נ' מדינת ישראל:

" נהיגה במצב של שכרות מסכנת את חייהם של הנוהגים בכביש והיא מהווה גורם מרכזי למספרן הרב של תאונות הדרכים. על-כן, יש לנקוט במדיניות ענישה מרתיעה ולהעניש בחומרה נהגים הנתפסים כאשר הם נוהגים בשכרות"

וכן ברע"פ 3638/12 וקנין נ' מדינת ישראל:

"נזכור כי הנהיגה בשכרות היא מן הרעות החולות שבכביש, שסכנתן בצדן ועלולות לגרום לאסונות, בחינת 'מכונת מוות נעה'. ההחמרה היא גישת המחוקק, וסטיה ממנה היא חריג, והמחמיר אינו מפסיד".

 קבע כב' השופט י. קדמי בע"פ 5002/94 - ירמיהו בן איסק נ' מדינת ישראל, פ"דמט(4), 151 , 165-166

"תופעת השכרות הולכת ומתרחבת לאחרונה, ולנוכח עומס התנועה בכבישים - על רקע המספר הגדל והולך של כלי הרכב - שומה על בתי המשפט לתרום את חלקם במאבק הלאומי נגד הקטל בדרכים, בהטלת עונשים משמעותיים על אלה המרהיבים עוז להסיע כלי רכב ברשות הרבים כאשר שכרות מכרסמת ביכולתם לשלוט בהם."

זאת ועוד, בית המשפט רואה חומרה יתרה בעבירת הנהיגה בשכרות מכוח סירוב.